"את לפעמים מעצבנת אותי" אמרה לי המטופלת.
"מעצבנת?"- חלק סמוי בתוחי נחרד- הינה, ידעתי, אני מטפלת גרוע.
"כן,מעצבנת" היא חזרה על המילה "למשל היום. עיצבן אותי שאני צריכה להגיע לטיפול ולהתמודד עם דברים. ואז אמרתי לעצמי שאני לאמוותרת".
במפגש היא ציירה את הכעס שהרגישה. שהתגלע כמערבולת שלצבעים יפים עם פס שחור ודק, שהוא הגבול. כך תיארה את הציור שלה.
"כעס גורם לי שיראו אותי"- התפלאה.
"אם לא יהייה כעס?" שאלתי.
" אז מי אהיה? מה יהייה ממני? כלום" אמרה "הכעס גורם לי לדבר את עצמי".
"איך היה לך?" שאלתי בסוף המפגש.
"האמת שהרבה פחות נורא ממה שחשבתי" והיא הגניבה מבט אוהב ביצירה שלה. אה, היא גם הוסיפה לפני שיצאה מהחדר - "תודה שלפעמים את מעצבנת אותי" "בשמחה!"
ושוב תודה ל Katarina Spector על הצילום.
(מפורסם באישור המטופלת)
